פסק-דין בתיק ב"ל 34405-10-11

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה לעררים לאי כושר מיום 27.9.11 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1        למערער נקבעו 40% נכות רפואית. החלטת הוועדה אינה מתיישבת עם האמור בסעיף 209 לחוק הביטוח הלאומי ואף לא עם הפסיקה שקבעה כי יש לקחת בחשבון את אופי הנכות הרפואית שנקבעה למערער שמטבעה הינה נכות תיפקודית.

2.2        הוועדה אינה לוקחת בחשבון את גילו, מקצועו והשכלתו של המערער שהינו מסגר ורתך במקצועו כיום בן 65, אינו עובד מאז שנת 97 אשר סיכויי השתלבותו בעבודות שהוצעו ע"י הוועדה קלושים.

2.3        המשפט האחרון בקביעת הוועדה אינו ברור, הוועדה מציינת כי עיון בחומר הרפואי בתיק אינו בהלימה עם תביעות התובע כשהיה על הוועדה לפרט יותר התבטאותה האמורה.

3.         טענות המשיב:

3.1        לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. החלטתה מפורטת ומנומקת כנדרש על פי הפסיקה. הוועדה התייחסה הן לגילו של המערער, לסוג עבודתו, נכותו ואופייה. בפני הוועדה היו גם מונחות חוות דעת של רופא מוסמך לעניין אי כושר עבודה שקבע כי המערער לא איבד יותר מ - 50% מכושרו להשתכר.

3.2        כמו כן עמדה בפני הוועדה חוות דעת סוציאלית מפורטת שגם היא מתייחסת להשכלתו של המערער, נסיבותיו האישיות וגילו.

הוועדה ראיינה את המערער, שמעה את דבריו. הוועדה בדעה כי המערער מבחינה רפואית לא איבד לפחות 50% מכושר עבודתו. הוועדה פרטה אלו חלופות תעסוקה יכול המערער לעסוק בהם מבחינה רפואית התואמת את מצבו הרפואי וזאת כלשון סעיף 209 (ב) לחוק המל"ל וגם כאמור בפסיקה.

3.3        דרגת הנכות הרפואית שנקבעה למערער בעניין הלב על פי לשון התקנה, מדובר ברמה תפקודית שנייה, כאשר מעליה יש עוד שתי דרגות תפקודיות יותר חמורות שהן דרגה שלישית ורביעית שבגינן אחוזי הנכות הרפואית המוענקת הן בשיעור 50% ובשיעור 75%. למערער נקבעה דרגת נכות רפואית רק בשיעור 40%. לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ולכן יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה:

4.         במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213 ).

5.         על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.         לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

7.         לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה לעררים בעניין אי כושר, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוות דעת לעניין כושר השתכרותו של המערער  ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לפרוטוקול.

8.         במסגרת ישיבתה מיום ה- 27.9.11 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף ג' לפרוטוקול), אשר ציין כי אינו עובד משנת 97 עקב מצבו הרפואי, מתקיים מהכנסת אשתו, מתקשה בנשימה בהליכה, עליה במדרגות, עוזר לאשתו בעבודות הבית.

9.         במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף ו' לפרוטוקול), מציינת הוועדה:

            "בן 65, אובחן כסובל ממחלה כלילית, מצב לאחר צינתור, נכותו הרפואית 40% יציבה. בחוות דעת רופא מוסמך לעניין כושר השתכרות מ - 30.12.10, צויין כי מסוגל לעבוד במשרה מלאה, ללא מאמצים גופניים וללא צורך בהרמת משאות או הליכה ממושכת.

            מעיון בדו"ח השיקום מסתבר כי לתובע 11 שנות לימוד בתחום חרטות ומסגרות וכן קורסים בתחום מכונאות ימית. עבד כחרט, מכונאי ימי, מסגר, מכונאי במפעלים שונים. לאחר מכן עבד כ - 15 שנים עד שנת 1997 כאיש אחזקה של אולם אירועים ולדבריו מאז אינו עובד עקב מצבו הרפואי.